פרה אדומה

פרה אדומה

מאת משה שלמה סלוצקר

פרה אדומה נשרפת כדי לתת אפרה במים ולקיים טהרת עם ישראל. אדום הוא צבע האדמה. תערובת אפר פרה אדומה הזו כדי לטהר בה. ולמה הזו דווקא ולא רחצו בה? כיוון שכאן מדובר במיזוג הרשימות, בנגיעה ברשימו. פרה אדומה נשרפה. האדום הוא מיזוג כל התכונות הבהמיות הנמוכות שיצאו מאדום, מאדמה. הפרה נשרפת כליל על כל אשר בה מעֹרָהּ ועד פִּרְשָׁהּ. טמא יהיה כל הנוגע בטמא ובמה שנולד ממנה באש שהיא חכמה, במה שהפך לאַין, לשחור. טָמֵא יהיה כל היום וְטָהֵר בָּעָרֶב. הוא נגע בחיצוני טָמֵא.

על אף שהפרה היא ממין כשר טומאתה נובעת מגוון האדום. בפרה זו נתאחדו תכונות האדום, זאת אומרת, תכונות האדמה. עליה להישרף. והשורף אותה על פִּרְשָׁהּ גופו נוגע בבית, בסובב. עם זה הבית נושא עליו שמץ טומאה. ולכן האדם טמא. כיוון שעל הכול יחד להיות לשלם טהור, הרי הנוגע בטמא, טמא הוא. 

למה מטּהרים במים אלה דווקא? כיוון שמיזוג תכונות המים ומה שתוקן ע"י החכמה הרי הוא יסוד הטהרה. הוא נוסד מראשית ואליו הכול יגיע באחרית.

למעשה, נשרפות רשימות היסוד הבהמי. מה שנשרף יש למזג במים. רשימו קליפת פרה אדומה נמחק ע"י האש הוא החכמה. מדובר בקליפות דווקא כיוון שמבחינת כשרות הפרה טהורה. אך בהיותה אדומה הפרה נשרפת כליל על כל חלקיה. וזהו סמל למה שיש לתקן אבל כבר נמצא במצב הקרוב לתיקון.

עם ישראל נושא בו רשימו דתיקון כולו אך לא מגלה אותו. הכול, גם מה שנושא עליו גווני העדר תיקון (זאת אומרת צבע אדום על בהמה כשרה) יש להשמיד, לשרוף. באפר יחסל כל רשימו של נפש תחתונה. הם יתמזגו במים שהם אות ה''א. ומה שנושא בקרבו רשימו של נפש תחתונה שחוסלו ומוזגו במים טהורים הרי זה ה''א מתוקנת. רשימו אלה, הם רשימות מצבים אלה יושמו על הבית והגוף ועל השאר. פרה אדומה היא אזהרה לעם ישראל.

לשם מה נותנים אפר הפרה הנשרפת על המים? המים נתנו מלמעלה והאפר מוטל עליכם ליצור בשרפה. בימי המשיח המים עם האפר הם פנימי וחיצוני. זה מה שהמשיח עושה יחד עם הקב"ה. במיזוג האפר במחשבת ראשית הם מטהרים את רשימו של נפש תחתונה. מה שהינו פנימי, בהמי – נשרף. מה שהינו חיצוני – ה''א – בצורה זו מתמזג בפנימי. וזהו מחשבת בראשית.

נשמה וכתר אינן נשרפות. נשרף אך ורק מה שנושא בו קוד גנטי, תכונות הגוף, רשימו מצבי גופות. בחכמה, בלהבת אש היורדת מלמעלה, נשרף רשימו דגוף. זוהי האש שעל המשיח ללבותו.

בלהבות אש אלה נשרפות תכונות הגוף. החיצון מתאחד בפנימי. מה שיסד הקב"ה כעולם הסובב – האות ה''א – מתמזג במה שבחכמה, באהבת ה' עושה האדם עצמו כאשר הוא שורף תכונות בהמיות. אזי החיצון והפנימי מתאחדים. וזהו האיחוד שהוא תכלית הבריאה. זוהי הקדושה.

בחיצוניות הקליפות גדולות הן והקדושה אינה גדולה.

במגע לסובב, טיפת המים, שבה רשימות הנשרפים הם הם רצונות הגוף המבוטלים ותכונות המים שיסד בהם הקב"ה ללא  התאמה למשקל ונפח, מתקנת את טומאת הסובב.

האפר במים הם רשימו החדש. האפר הוא רשימו דביטול רישימו של הגוף.

למה אנו טובלים במקווה? הגוף נוגע בעולם החיצון ומחלק אותו. וכדי לטהר את גופנו אנו טובלים במקווה.

ומי שנוגע ברשימו דביטול רשימו גם הוא טמא. הנוגע בפרה טמא. הנוגע ברשימו דביטול רשימו הגוף, הנוגע באפר שהוא רשימו הכולל דרשימו הגוף הרי הם נוגעים בו כבחיצון ובטומאה כי הרי נוגעים בו כבאפר.

הנוגע באפר נוגע בנשרף החיצון והפנימי. ולכן טמא הוא כי נגע בטומאת הנשרף. אדם זה נזקק למקווה.